<h1>הפרדס לרש"י הלכ' יבמה</h1>
<h2>דף כב.</h2>
ושמעתי מפי מורה [צדק] ר[בינו] אליקום מעשה שאירע לבר מינן בשומרת יבם, שהיה יבמה משומד, ולא היה לה יבם אחר כי אם אותו משומד, והצריכוה חליצה ממנו ולא פטרוה להנשא בלא חליצה. וכך ראה מעשה במגנצא, וזכור הלכה למעשה. כי (אשת אח) [אשה אחת] שנשתמד בעלה ומת (כ)[ב]שמדותו בלא בנים, והצריכוה ליזקק ליבם אחר מיתתו שיתן לה חליצה. [ו]מיכאן אתה דן ולמד, ומה זה שמת בשמדו, ולעולם לא יתכן לחזור בתשובה, הצריכוה את אשתו לחליצה, למען הקים זרע לאחיו, וכ[ל] ש[כן] זה יבם שנשתמד שיש בידו לחזור עדיין, כל זמן שהוא עדיין חי, לא כל שכן שאין יוצאה [יבמתו ממנו] בלא חליצה. וכן הורה מורי צדק עליו השלום.
<h2>דף צב:</h2>
מי שקידש היבמה בעוד שהיא שומרת יבם. וזאת התשובה שהשיבו רבותינו שבאישפורא, הננו מודיעים על עסק שקידש אותה היבמה בעוד [שהיא] שומרת יבם. הסכמנו אם קידשה, (בקידושי) [כקידושי] תורה (בתקון) [כתקון] חכמים בכסף או בשוה כסף (בעוונותינו) [בעניותינו] צריכה הימנו גט ואסורה עליו עולמית. משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים. ואם לא קידשה (בקדושי) [כקידושי] תורה כי אם כמנהג [המקום] שנתן לה (על) כפה (ו)על ראשה לשם תשומת יד, אינה צריכה הימינו גט. וא[ף] ע[ל] פ[י] כ[ן] לא תנשא לו עולמית. כי (אם) מכיון שנהגו לעשות כן לה במקום קידושין מיחלפא במקודשת קידושין גמורין, הואיל ומכוער הדבר תצא.
<h2>דף קא:</h2>
יבמה שנפלה לשני אחים אחד נשוי ואחד מופנה, והיא אומרת אי אפשי בנשוי אלא בפנוי. והפנוי אינו רוצה והנשוי רוצה [ליבומי]. כך ראינו שהדין עמה. אם רוצה הפנוי ליבמה או נותן לה כתובתה, עד גמירא. דהכי אמר רבנן, וקראו לו זקני עירו ודברו אליו, מלמד שנותנין לו עצה [ה]הוגנת לו. כיצד, [שאם] היה [הוא] ילד והיא זקינה הוא זקן והיא ילדה, אומר[ין] לו מה לך אצל זאת כלך אצל [ש]כמותך, ולא תכניס קטטה לתוך ביתך. אלמא אורחא דמילתא היא הכי. [וכיון ד]לא בעי מופנה ליבמה נותן לה כתוב[ת]ה [כולה] עד גמירא וחולץ לה.
